רילוקיישן מישראל – מתי מפסיקים להיות תושבי ישראל לצרכי מס?

ישראל ממסה את תושביה על בסיס פרסונלי – תושב ישראל חייב במס על הכנסתו הכלל־עולמית, בין אם הופקה בישראל ובין אם בחו״ל. תושב חוץ חייב במס בישראל רק על הכנסות שהופקו בישראל (כללי טריטוריאליות).

לכן, שאלת התושבות במעבר לחו״ל היא לב הליבה של תכנון המס. עובד ישראלי שעבר לגור בברלין וממשיך להיחשב תושב ישראל – עלול לשלם מס בישראל על משכורתו הגרמנית, בכפוף לזיכוי מס זר לפי אמנה.

פקודת מס הכנסה קובעת שתושב ישראל הוא מי ש״מרכז חייו״ בישראל. לצד המבחן המהותי, קיימות חזקות מספריות: חזקה לפיה מי ששהה בישראל 183 ימים ומעלה בשנת המס נחשב תושב, וחזקה נוספת לפי מבחן מצטבר של 30 ימים בשנה הנוכחית ו־425 ימים בשלוש השנים המצטברות.

החזקות המספריות ניתנות לסתירה על ידי הצגת ראיות שמרכז החיים נמצא במדינה אחרת. במקביל, הרשות רשאית לטעון שגם מי שלא עמד בחזקות המספריות הוא תושב ישראל אם מרכז חייו כאן.

מרכז החיים נבחן על פי מגוון סממנים: מקום המגורים הקבוע של היחיד ובני משפחתו, מקום פעילותו הכלכלית העיקרית, מקום פעילותו החברתית, מקום החזקת נכסים משמעותיים (בית, רכב), חברות בקופות גמל וקרנות פנסיה, מקום ההצבעה, ורישום בגופים ציבוריים.

לעיתים מדובר בהחלטה עדינה. משפחה שעברה לחו״ל, השכירה את הדירה בישראל אך השאירה מנוי לחדר כושר, כרטיסי אשראי ישראליים פעילים וקשר קבוע עם משפחה – עלולה להיחשב תושבת ישראל גם אחרי מספר שנים בחו״ל.

יחיד שחדל להיות תושב ישראל נחשב, לצרכי מס בלבד, כמי שמכר את נכסיו יום אחד לפני היום שבו הפסיק להיות תושב. הרווח (או ההפסד) הרעיוני חייב במס רווח הון בישראל.

בפועל, ניתן לדחות את תשלום המס עד למועד המכירה בפועל של הנכס בחו״ל. עם זאת, יש להגיש דיווח מתאים ולערוך תיעוד של שווי הנכסים במועד ניתוק התושבות, כדי לחשב את הרווח המצטבר עד לאותו יום.

מס היציאה רלוונטי במיוחד לבעלי מניות בחברות פרטיות, ניירות ערך, אופציות שהובשלו, ומטבעות דיגיטליים – ולא רק לרכוש שנרכש לפני העלייה לישראל.

ישראל חתומה על עשרות אמנות מס למניעת כפל מס. כאשר אדם עונה על הגדרת ״תושב״ בשתי מדינות בו־זמנית, אמנות המס מספקות מבחני שובר שוויון (Tie-Breaker Rules): קודם כל בית קבע, אחר כך מרכז אינטרסים חיוניים, אחר כך מקום שהייה רגיל, ולבסוף אזרחות.

השימוש באמנה מחייב בדיקה פרטנית של נוסח האמנה הרלוונטית. לא כל אמנה מנוסחת באופן זהה, ולעיתים יש לדרוש אישור תושבות מהמדינה השנייה כדי לזכות בהטבות מכוח האמנה.

הנחה שגויה שהחלפת דרכון או קבלת ויזה מסוג מסוים מנתקת אוטומטית את התושבות הישראלית.

אי־הגשת דוח שנתי בישראל בשנים שאחרי המעבר, מתוך הנחה שאין יותר חבות – בעוד שדוח יש להגיש עד לניתוק תושבות מלא, ולעיתים גם אחר כך.

התעלמות ממס יציאה ומהצורך לתעד את שווי הנכסים בישראל ובחו״ל למועד המעבר.

רילוקיישן הוא מהלך אישי וכלכלי מורכב, שדורש היערכות מס מקדימה. תכנון נכון בשנה שלפני המעבר יכול לחסוך תשלומי מס משמעותיים, למנוע כפל מס ולהבטיח דיווח מסודר לרשויות המס בישראל ובמדינת היעד.

במשרד נמרודי ושות׳ אנו מלווים ישראלים לפני, במהלך ואחרי רילוקיישן – כולל בחינת סוגיית התושבות, מס יציאה, אמנות מס והמשך דיווח בישראל. פנו אלינו לפגישת ייעוץ ראשונית.